ילקוט שמעוני על התורה
ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר. לאשה ולא לפילגש. ויבוא אל הגר ותהר, מביאה ראשונה נתעברה. אמר ר' אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה התיבון ליה והכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. אמר ר' תנחום שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה. אמר ר' חנינא בן פזי הקוצים הללו אינן לא נכושין ולא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן יוצאים ומתרוממות ועולין החטים הללו כמה צער וכמה יגיעה עד שיעלו. ולמה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן הדא הוא דכתיב יונתי בחגוי הסלע וגו' מפני מה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך רבי חנינא בר פפא אמר כדי שיהו מתרפקות על בעליהן בנוין. ר' חייא בר אבא אמר כדי שיצאו רוב השנים בלא שעבוד ר' מאיר אומר כדי שיהנו מהן בעליהן שכל זמן שאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתועבת מבעלה שכל צ' שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרוניות באו לשאול בשלומה והיא אומרת להם צאו ושאלו בשלום של עלובה זו והגר אומרת להם שרי גברתי אין סתרה כגלויה נראית צדקת ואינה צדקת אילו היתה צדקת ראו כמה שנים לא נתעברה ואני בלילה אחת נתעברתי ושרי אומרת עם דא אנא משגחא מיסב ומיתן הלואי נסיב וניתן עם מרה. ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך ר' יודן בשם ר' יהודה בר רבי סימון חומסני אתה בדברים למה שאתה שומע בזיוני ושותק ר' אבא בר כהנא אמר יבעי דיני גביך משל לשני בני אדם שהיו חבושין בבית האסורין נמצא המלך עובר א"ל חד תבע דקיון דידי אמר אפקוניה א"ל חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת תבע דקיון דידן כמה דאפקך הוה מפקי לי עכשיו שאמרת דקיון דידי לך אפיק לי לא אפיק כך אמרה שרה אילו אמרת ואנו הולכים ערירים כמה דיהיב לך כן יהב לי וכדו דאמרת ואנכי הולך ערירי לך יהיב לי לא יהיב. משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך א"ל חד אשאיל לי זרע אמר המלך הבון ליה א"ל חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת אשאיל לן זרע כמה דיהב לך כן הוה יהב לי עכשיו דאמרת אשאיל לי לך יהב לי לא יהב הכא נמי אילו אמרת הן לנו לא נתתה זרע כמה דיהיב לך הוה יהיב לי וכדו דאמרת הן לי לא נתתה זרע לך יהיב לי לא יהיב. ר' נחמיה בשם ר' אבין אמר חימסה בפניו ורבנן אמרי ארבע מדות נאמרו בנשים גרגרניות וכו' אף אוסטטניות. חמסי עליך וכו' (כדכתוב ברמז כ"ד):
ילקוט שמעוני על התורה
תניא אמר ר' יהודה עשרה נסיונות נסו אבותינו למקום במדבר. שנים בים שנים במים. שנים במן שנים בשלו. אחד בעגל. ואחד במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה ואחת בעליה. בירידה דכתיב ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. בעליה כדרב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו. כדדרש רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהמרו ישראל על הים ואמרו כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר הקב"ה לשר של ים פלט אותם ליבשה. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שנתן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר הקב"ה אני נותן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהא ערב מיד פלטן ליבשה היינו דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שנים במים אחת במרה ואחת ברפידים. במרה דכתיב ויבאו מרתה וכתיב וילונו העם. ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים וכתיב וירב העם עם משה. ב' במן שנאמר אל (תצא) [יצא] ויצאו לא תותירו והותירו. שנים בשלו בשלו ראשון דכתיב בשבתנו על סיר הבשר. בשלו שני דכתיב והאספסף אשר בקרבו. עגל כדאיתיה. במדבר פארן כדאיתיה. ויאמר משה אל העם אל תיראו הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה משה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם התיצבו וראו את ישועת ה' אמרו לן אימתי אמר להם היום ישלח עליכם רוח הקדש ואין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח. ואומר ויבוא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם ואומר קרא את יהושע והתיצבו למה היו ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה אם תכנס לפנים וכו' יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה. כך היו ישראל דומין באותה שעה הים סוגר ושונא רודף ונתנו עיניהן בתפלה. עליהן מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע וגו' כי קולך ערב בתפלה ומראיך נאוה בתלמוד תורה.
ילקוט שמעוני על התורה
ויוצא משה את העם אמר רבי יוסי רבי יהודה היה דורש ה' מסיני בא אל תקרי כן אלא ה' לסיני בא ליתן תורה לישראל או אינו אומר כן אלא ה' מסיני בא לקבל את ישראל כחתן לקראת הכלה. ויתיצבו (נכפפו) [נצפפו] מלמד שהיו מתיראים מפני הזיקין ומפני הזועות מפני הרעמים ומפני הברקים. תחת ההר מלמד שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחת הר סיני שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר עליהן נאמר בקבלה יונתי בחגוי הסלע וגו' הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב ומראיך נאוה לאחר עשרת הדברות ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. רבי אליעזר אומר הדבר הזה על ים סוף אמור. הראיני את מראיך התיצבו וראו את ישועת ה'. השמיעני את קולך ויצעקו בני ישראל אל ה'. כי קולך ערב ותעל שועתם. ומראיך נאוה ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם.